יום של צום והימנעות
תשעה באב הוא אחד משני הצומות המלאים בשנה, מן השקיעה ועד צאת הכוכבים למחרת, כעשרים וחמש שעות. ביום הזה נמנעים מאכילה ושתייה.
כמו ביום הכיפורים, חלים חמישה איסורי אבל. אך אם יום הכיפורים הוא יום טהרה, תשעה באב הוא יום יגון: אפילו תורה לומדים רק בחלקיה העצובים.
הצום
מן השקיעה עד הכוכבים — כ־25 שעות בלא אכילה ושתייה.
איכה וקינות
בערב ובבוקר קוראים את מגילת איכה ואת הקינות — אלגיות אבל.
ישיבה נמוכה
עד חצות יושבים על הרצפה או על ספסלים נמוכים, כאבלים.
בלא עור ורחיצה
אין נועלים נעלי עור, אין רוחצים לתענוג ואין סכים בשמן.
קריאת מגילת איכה
בערב מכבים את האור החזק; בית הכנסת מואר בנרות בלבד. את מגילת איכה קוראים בשקט, בישיבה נמוכה, בנעימת בכי מיוחדת — בקול האבל עצמו.
בבוקר מוסיפים את הקינות — עשרות פיוטי אבל על חורבן המקדש, על גירושים ורדיפות של דורות שונים. טלית ותפילין מניחים ביום הזה רק בתפילת מנחה.

שלושת השבועות ותשעת הימים
תשעה באב הוא שיא תקופת האבל של „בין המצרים״. היא מתחילה שלושה שבועות קודם, בצום שבעה עשר בתמוז, שבו הובקעו חומות ירושלים.
בתשעת הימים האחרונים, מראש חודש אב, האבל מתגבר: נמנעים מבשר ויין, מתספורת, מחתונות ומשמחה. הצער מתגבר לקראת תשעה באב.
י״ז בתמוז
צום לזכר הבקעת חומות ירושלים; תחילת שלושת השבועות.
תשעת הימים
מא׳ עד ט׳ באב — התגברות האבל: בלא בשר, יין ושמחות.
תשעה באב
שיא האבל — צום וקינה על המקדש שחרב.

חצות היום
אחר חצות היום מתחיל היגון להפוך לתקווה — והנחמה באה.
כשהאבל מתרכך
אחר חצות תשעה באב מקצת הלכות האבל מתרככות: אפשר לשוב למקום הרגיל. על פי המסורת, דווקא בעת הזאת נולדת הנחמה — והמשיח בא לעולם.
הצום מסתיים בצאת הכוכבים. והשבת הקרובה נקראת שבת נחמו — „שבת הנחמה״ — והיא פותחת שבעה שבועות של קריאות נחמה.