הלכות ומנהגים

תשעה באב הוא אחד משני הצומות המלאים בשנה, מן השקיעה ועד צאת הכוכבים למחרת, כעשרים וחמש שעות. ביום הזה נמנעים מאכילה ושתייה.

כמו ביום הכיפורים, חלים חמישה איסורי אבל. אך אם יום הכיפורים הוא יום טהרה, תשעה באב הוא יום יגון: אפילו תורה לומדים רק בחלקיה העצובים.

תשעה באב הוא שיא תקופת האבל של „בין המצרים״. היא מתחילה שלושה שבועות קודם, בצום שבעה עשר בתמוז, שבו הובקעו חומות ירושלים.

בתשעת הימים האחרונים, מראש חודש אב, האבל מתגבר: נמנעים מבשר ויין, מתספורת, מחתונות ומשמחה. הצער מתגבר לקראת תשעה באב.

אחר חצות תשעה באב מקצת הלכות האבל מתרככות: אפשר לשוב למקום הרגיל. על פי המסורת, דווקא בעת הזאת נולדת הנחמה — והמשיח בא לעולם.

הצום מסתיים בצאת הכוכבים. והשבת הקרובה נקראת שבת נחמו — „שבת הנחמה״ — והיא פותחת שבעה שבועות של קריאות נחמה.